סם בשם "נייס גאי" בישראל הכירו בשנות 1992-93 מתכנית בטלויזיה. הייתה היסטוריה הראשונה מאז "ניקוי ראש" בתכנית לילה שבת.
הסם שקיבל את השם בזכות התכנית הוא מאוד רחוק מחוש הומור למרות שנהיה מאוד פופולרי אצל סטודנטים וחיילים.
נכון להיום, ידוע על עשרות מעבדות בשנה ובעיקר הבלשים רוצים לשים לסם הזה סוף.
שם "סמי פיצוציות" הוא כינוי ישראלי למגוון רחב של חומרים כימיים שתוכננו כך שהשפעתם דומה לזה של סמים אסורים על פי החוק.
היות ובמעבדות נעשה ניסיון ליצור סמים בעלי מבנה כימי אנלוגי, או נגזרת כימית של סמים פסיכואקטיביים מוכרים, על ידי שינוי מסוים במבנה הכימי של הסם הידוע.
הם נמכרים חופשי בקיוסקים באופן גלוי!
בשנות ה-60 וה-70, יצא סם אנלוגי לפנציקלידין הידוע בכינויים "אבק מלאכים".
במחיצות שנות ה-80 החלה הפצה של סמי מ.די. מ.אי הידועים בכינוי אקסטזי. סמי "פיצוציות" התפשטו מהר מאוד, נמכרים במועדוני לילה ודיסקוטקים – השפעה שלהם היא שלילית ואף קטלנית על מערכת עצבים המרכזי. כך נהיה ברור שדיונים רבים הממשיכים בעולם מערבי, בריטניה, ארה"ב ומדינות אחרות בינתיים לא הביאו לחקיקה או חוק איסור מוחלט או לפחות להטיל הגבלה ביצירת ומחירה של סמים האלה מסוכנים.
עובדה שב-80 ותחילת ה-90 חלה עליה מחודשת בפופולריות של מתאמפטמינים בארה"ב, דבר שהוביל להחמרת הפיקוח על הפצת סמים האלה.
למרות שב-2004, ניהל מנהל אכיפת הסמים מבצע נרחב נגד סוחרי "חומרי מעבדה" וגייס לאמץ אף את הרשויות אכיפת החוק בהודו ובסין.
במשך 10 שנים האחרונות, ניסיון שלנו בטיפול גמילה של נפגעים בנייס גאי וסמים פיצוציות הרשים שאל נפגעי נייס גאי וסמים פיצוציות צריך להתייחס כמו אל אנשים המצב מזייף מחלה נפשית אורגנית כדומה לסכיזופרניה!.
במקרים האלה, חובה לברר לעומק ולהשלים פרטים האנמנסטיים על מנת לוודא האם המטופל לא סבל לפני כן מבעיות נפשיות ושימוש בנייס גאי או סמים פיצוציות מהווה טריגר שלילי נוסף להתפתחות של מצב פסיכוטי ובעיה נפשית שלו.
אבחנה מבדלת נכונה ניתן לבצע אך ורק אחרי הפסקת שימוש מוחלטת בסמים בשביל להבין מה החמיר את הרקע הנפשי של המטופל.
בכל מצב המטרה הראשונית והעיקרית היא להוציא את המטופל ממצב פסיכוטי, להוריד אי שקט פסיכומוטורי, פחדים, חרדות ודיכאון. לשפר איכות השינה ולהרגיע אותו.
המשך טיפול ומעקב שיקומי מומלץ להמשיך במסגרת קהילה טיפולית לתחלואה כפולה נפשית עם התאמת טיפול פסיכופרמקולוגי לפי שיקול דעתו של פסיכיאטר המטפל בקהילה.