התמכרות לא תמיד מגיעה לבדה. אצל חלק מהאנשים המתמודדים עם שימוש ממושך בסמים, באלכוהול או בתרופות, קיימים במקביל גם קשיים נפשיים משמעותיים. לעיתים הם היו שם עוד לפני תחילת השימוש, ולעיתים הופיעו או החריפו במהלכו.
כאשר קיימת במקביל הפרעת שימוש בחומרים והפרעה נפשית, נהוג לדבר על תחלואה כפולה. זהו מצב שמצריך הסתכלות רחבה יותר על האדם: לא רק על החומר שבו הוא משתמש ולא רק על הסימפטומים הנפשיים, אלא על הקשר ביניהם ועל הדרך שבה כל אחד מהם משפיע על השני.
זו גם הסיבה שטיפול בהתמכרות במקרים כאלה אינו מסתכם בהפסקת השימוש. כדי לבנות תהליך יציב יותר, חשוב להבין מה קורה מתחת לפני השטח ולתת מענה גם למצב הרגשי והנפשי.
מהי תחלואה כפולה?
תחלואה כפולה היא מונח המתאר מצב שבו אדם מתמודד עם הפרעת שימוש בחומרים לצד הפרעה נפשית. אין צירוף אחד שמגדיר תחלואה כפולה, ולכן היא יכולה להיראות אחרת אצל אנשים שונים.
לדוגמה, אדם עשוי להתמודד עם התמכרות לאלכוהול לצד דיכאון, שימוש בסמים ממריצים לצד הפרעת חרדה, או התמכרות לחומרים שונים במקביל להפרעה פוסט־טראומטית, הפרעה דו־קוטבית או הפרעה פסיכוטית.
חשוב גם להבחין בין קושי רגשי זמני לבין הפרעה נפשית מאובחנת. עצב, חרדה או חוסר שקט יכולים להופיע בתקופות של שימוש או גמילה, אך הם אינם מעידים בהכרח על תחלואה כפולה. ההבחנה נעשית במסגרת הערכה מקצועית ובהתייחסות להיסטוריה האישית, לסוגי החומרים, למשך השימוש ולמצבו של האדם לאורך זמן.
מה הגיע קודם – ההתמכרות או הקושי הנפשי?
זו אחת השאלות הראשונות שמשפחות ומטופלים שואלים, אבל לא תמיד קיימת עליה תשובה פשוטה.
אצל אדם אחד, החרדה או הדיכאון קדמו לשימוש בחומרים. השימוש התחיל אולי כניסיון להירגע, להירדם, להשתיק מחשבות או להרגיש טוב יותר לפרק זמן קצר. עם הזמן, השימוש עצמו הפך לבעיה נוספת.
אצל אדם אחר התהליך יכול להיות הפוך. שימוש ממושך בחומרים מסוימים עלול להשפיע על מצב הרוח, על השינה, על רמת החרדה, על החשיבה ועל התפקוד, ולעיתים לגרום להופעת תסמינים נפשיים משמעותיים.
ישנם גם מקרים שבהם שני המצבים קשורים לגורמי רקע משותפים כמו טראומה, מתח ממושך, נסיבות חיים מורכבות או פגיעוּת אישית.
לכן בטיפול פחות חשוב לחפש "אשמה" או סיבה אחת, ויותר חשוב להבין את התמונה המלאה.
למה קשה לפעמים לזהות תחלואה כפולה?
האתגר המרכזי הוא שחלק מהסימנים יכולים להיראות דומים.
אדם שמשתמש בחומרים עשוי להיות חסר שקט, להסתגר, לישון בשעות לא רגילות, להיות חשדן או לעבור שינויים חדים במצב הרוח. תופעות דומות יכולות להופיע גם במצבים נפשיים שאינם נובעים ישירות מהשימוש.
גם תקופת הגמילה עצמה עלולה להיות מלווה בשינויים רגשיים וגופניים.
לכן אי אפשר תמיד לקבוע על סמך סימפטום בודד אם מדובר בהשפעת החומר, בתגובה להפסקת השימוש או בהפרעה נפשית שמתקיימת בפני עצמה.
אבחון מקצועי בוחן את הדברים לאורך ציר הזמן: מתי הופיעו הסימנים, האם היו קיימים בתקופות שבהן האדם לא השתמש, איזה חומר נצרך ובאיזו תדירות, האם קיימות אבחנות או טיפולים קודמים ומה קורה כאשר השימוש נפסק.
כשהחומר הופך לדרך להתמודד עם קושי נפשי
אחד הדפוסים שניתן לראות אצל אנשים עם תחלואה כפולה הוא שימוש בחומר כאמצעי להתמודדות.
אדם שסובל מחרדה עשוי לגלות שאלכוהול גורם לו להרגיש משוחרר יותר. אדם שמתקשה לישון עלול להתחיל להשתמש בתרופות מעבר להנחיות שניתנו לו. אדם המתמודד עם טראומה עשוי לחפש חומר שמאפשר לו להתרחק לזמן קצר מזיכרונות או מתחושות קשות.
בטווח הקצר נדמה לפעמים שהחומר "עוזר". הבעיה היא שההקלה זמנית. עם הזמן יכולה להתפתח תלות, והאדם נדרש להשתמש יותר או לעיתים קרובות יותר כדי להגיע לאותה תחושה.
בשלב הזה נוצר מעגל: המצוקה מגבירה את הרצון להשתמש, והשימוש עלול להחמיר את המצב הנפשי ואת התפקוד – וכך שוב מתגבר הצורך בחומר.
למה לא מספיק לטפל רק בהתמכרות?
כאשר יש תחלואה כפולה, טיפול רק באחד משני הצדדים עלול להשאיר חלק משמעותי מהבעיה ללא מענה.
אדם יכול לעבור את שלב הגמילה הפיזית ולהפסיק להשתמש בחומר, אך אם הקושי הנפשי שהשפיע על השימוש נשאר ללא התייחסות, הוא עלול להמשיך להתמודד עם מצוקה משמעותית גם לאחר שהחומר כבר אינו חלק משגרת היום.
מן הצד השני, ניסיון לטפל רק בדיכאון, בחרדה או בקושי נפשי אחר מבלי להתייחס לשימוש פעיל בחומרים עלול להקשות על האבחון ועל הצלחת הטיפול.
לכן במקרים של תחלואה כפולה יש חשיבות לגישה משולבת: לבחון את שני התחומים ולבנות תוכנית שמביאה בחשבון את הקשר ביניהם.
איך נראה טיפול בתחלואה כפולה ובהתמכרות?
אין תוכנית אחת שמתאימה לכל אדם.
השלב הראשון הוא יצירת תמונה מקצועית רחבה ככל האפשר. ההערכה יכולה לכלול את סוגי החומרים שבהם נעשה שימוש, משך ותדירות השימוש, מצב רפואי, תרופות קבועות, היסטוריה נפשית, טיפולים קודמים, מצב משפחתי ורמת התפקוד.
בהתאם לממצאים ניתן לבנות תוכנית המשלבת כמה רבדים.
בשלב הגמילה יש חשיבות למעקב אחר התגובה להפסקת החומר ולמצבו הרפואי והנפשי של המטופל. בהמשך ניתן לשלב טיפול רגשי, מעקב פסיכיאטרי בהתאם לצורך, טיפול פרטני וקבוצתי, עבודה על זיהוי טריגרים ופיתוח דרכי התמודדות שאינן מבוססות על שימוש.
המטרה אינה רק להגיע למצב שבו האדם אינו משתמש. המטרה הרחבה יותר היא לסייע לו לפתח יציבות שתוכל להמשיך גם כאשר הוא חוזר בהדרגה לחיי היום־יום.
תפקידו של הצוות הרב־מקצועי
אחד היתרונות המשמעותיים בטיפול באדם המתמודד גם עם התמכרות וגם עם קושי נפשי הוא האפשרות לבחון אותו מכמה זוויות מקצועיות.
הרופא מתייחס למצבו הגופני ולסיכונים הקשורים לשימוש ולהפסקתו. אנשי בריאות הנפש בוחנים את הסימפטומים הרגשיים והנפשיים. אנשי הטיפול והעבודה הסוציאלית עוסקים בדפוסי ההתנהגות, במערכות היחסים, במשפחה ובחזרה לחיים מחוץ למסגרת הטיפולית.
כאשר אנשי המקצוע עובדים יחד, אפשר לעדכן את התוכנית בהתאם לשינויים שעובר המטופל ולא להסתפק באבחנה ראשונית אחת.
במרכז ויקטוריה – רנסנס העבודה נעשית באמצעות צוות רב־מקצועי הכולל אנשי רפואה וסיעוד, פסיכולוגיה, עבודה סוציאלית, פסיכותרפיה, הדרכה והנחיית קבוצות. המעטפת מותאמת למצבו של המטופל ולשלב שבו הוא נמצא בתהליך הגמילה והשיקום.
גם למשפחה יש חלק חשוב בתמונה
תחלואה כפולה יכולה להיות מבלבלת מאוד עבור בני המשפחה. לעיתים הם אינם יודעים אם התנהגות מסוימת קשורה לשימוש בחומר, למצב הנפשי או לשניהם גם יחד.
חוסר הוודאות הזה עלול ליצור בבית מתח, כעס, פחד וניסיונות חוזרים "לפתור" את המצב בכוחות עצמם.
ליווי מקצועי יכול לעזור גם למשפחה להבין טוב יותר את ההתמודדות, ללמוד כיצד לתקשר עם המטופל, להציב גבולות ולהיות גורם תומך מבלי לקחת על עצמה את האחריות לטיפול.
תהליך שמסתכל על האדם ולא רק על ההתמכרות
מאחורי ההתמכרות נמצא אדם שלם, עם היסטוריה, קשרים, קשיים, כוחות וצרכים אישיים. כאשר לצד ההתמכרות קיים גם מצב נפשי המחייב התייחסות, ההסתכלות הרחבה הופכת לחשובה עוד יותר.
זיהוי תחלואה כפולה אינו תווית שמגדירה את האדם. הוא מאפשר לצוות להבין טוב יותר עם מה הוא מתמודד ולבחור טיפול שמכוון למכלול הצרכים שלו.
כאשר השימוש בחומרים מלווה בשינויים נפשיים משמעותיים, בהתנהגות חריגה, בירידה בתפקוד או באבחנה נפשית קיימת, כדאי לפנות להערכה מקצועית. אבחון נכון הוא נקודת פתיחה חשובה לבניית טיפול המתייחס הן להתמכרות והן למצב הנפשי.
שאלות ותשובות על תחלואה כפולה
האם אדם עם תחלואה כפולה תמיד מודע לכך שיש לו גם בעיה נפשית?
לא בהכרח. לעיתים האדם מייחס את כל הקשיים לשימוש בחומרים, ובמקרים אחרים הוא מכיר בקושי הנפשי אך אינו רואה בשימוש עצמו בעיה. מסיבה זו ההערכה המקצועית אינה מסתמכת רק על הדרך שבה המטופל מגדיר את מצבו.
האם שימוש בתרופות פסיכיאטריות אפשרי במהלך טיפול בהתמכרות?
במקרים מסוימים כן, בהתאם לאבחנה ולהחלטת הרופא המטפל. בחירת התרופה, המינון והמעקב חשובים במיוחד כאשר קיימת היסטוריה של התמכרות, מכיוון שלתרופות שונות יש מאפיינים וסיכונים שונים. אין להפסיק או לשנות טיפול תרופתי באופן עצמאי.
האם כל אדם עם תחלואה כפולה זקוק לאשפוז?
לא. סוג המסגרת נקבע לפי מצבו של האדם, החומרים שבהם הוא משתמש, חומרת התלות, הסיכון הרפואי או הנפשי, יכולת התפקוד ורמת התמיכה הקיימת סביבו. במקרים מסוימים נדרשת מסגרת אינטנסיבית, ובאחרים ניתן להתאים טיפול שונה.
האם התמכרות לתרופות מרשם יכולה להיחשב חלק מתחלואה כפולה?
כן. הפרעת שימוש בחומרים אינה מוגבלת לסמים הנחשבים "סמי רחוב". גם שימוש בעייתי בתרופות מרשם יכול להתקיים לצד הפרעה נפשית ולהצריך הערכה המתייחסת לשני המצבים.
מה כדאי להביא לפגישת הערכה כשיש חשד לתחלואה כפולה?
ככל שניתן, כדאי להגיע עם מידע על תרופות קבועות, אבחנות קודמות, אשפוזים או טיפולים נפשיים, סוגי החומרים שבהם נעשה שימוש ותדירות השימוש. מידע כזה יכול לסייע לצוות לקבל תמונה מלאה יותר כבר בתחילת התהליך.
